כולנו מכירים את סיפורם של אדם וחוה בגן עדן. האכילה מעץ הדעת טוב ורע והגירוש שבעקבותיו מגן העדן בו נמצא עץ החיים, היא הסיפור המכוון של התנ"ך. זהו האבטיפוס העיקרי והמקורי של התנ"ך, ולכן הוא מצביע על ליבת החוויה האנושית. לאחר אלפי שנות היסטוריה אנושית, אנו בני האדם, נמצאים כעת בנקודה שבה השגנו כמויות עצומות של ידע, הן מדעי והן חווייתי. הידע שלנו מתרחב במהירות, מהר יותר משאנו יכולים לדמיין. אף אחד מאיתנו לא יכול לשלוט בכל הידע האנושי משום שהוא כה עצום. אבל עכשיו יש לנו את הכלי המדהים הזה שנקרא האינטרנט, שבו כל הידע האנושי, לטוב ולרע, מתועד, מאוחסן ומתעדכן ללא הרף. חיי אדם וידע אנושי הם כמו עץ ​​עצום עם שורשים, ענפים ופירות, הניזונים ממה שאנו מאכילים אותו. והדחף האנושי שלנו להשיג ידע, לאן הוא הולך? מה הוא מבקש? ובכן, לפי הסיפור, אנו נוטים ליפול למערכת יחסים פתולוגית עם הידע והניסיון שלנו, בעוד שמה שאנחנו באמת רוצים הוא להתחבר למקור החיים. בתקופה המודרנית הזו, כפי שידעו הקדמונים, אנו ניצבים בפני חושך הנובע מאכילה מעץ הדעת טוב ורע, בדידות, עצב וניתוק ממקור החיים, מעצמנו ומזה מזה. ניהיליזם, ייאוש וחוסר משמעות הם שורש כל תחלואינו, האישיים והחברתיים כאחד. אנו נכנסים, עם זאת, לעידן פוסט-חילוני, כפי שקראו לו האנתרופולוגים התרבותיים. זהו זמן שבו הגישה החילונית והחומרית לחלוטין לחיים הגיעה לקצה גבול היכולת שלה ואנשים מחפשים משהו עמוק וברור יותר לגבי איך לגשת לחיים. כבר לא מספיק לשאוף למטרות חומריות גרידא. חשובים ככל שיהיו קיום פיזי, שפע ויציבות להצלחה האנושית, הם רק שלב בסולם מעלה במסע שלנו.

 

במשך מאות שנים מתרחשת במערב מתקפה על התנ"ך. ביקורת תנ"ך והסברים מדעיים למקור החיים היו רק חלק מההתרחקות והדחייה של התרבות המערבית מהתנ"ך, ודחייה זו מגיעה לשיאה בדורנו, שבו אפילו רעיונות הזכר והנקבה וערך המשפחה מוטלים בספק בגלוי. ניטשה קבע במפורסם לפני למעלה מ-150 שנה כי אלוהים מת, כלומר הוא כבר אינו חי עבור אנשים במערב. לשם כך הייתי מציע את הבדיחה המפורסמת שאלוהים היה אומר, "השמועות על מותי מוגזמות מאוד"!